<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
למול את בנו כדכתיב (בראשית כ"א) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. ואמרו רבותינו (קידושין כ"ט) נתעצל האב עובר בכל יום בעשה, ומיהו בית דין חייבין למולו וגם אם אין אביו בעיר אם נתעצל בית דין עוברים בעשהא), וכשיגדל חייב בעשה למול עצמו ואם לא מל עצמו חייב כרתב). ואין מלין אלא ביום ומצותו מהנץ החמה ואם עשה משעלה עמוד השחר כשרג), ומילה בזמנה מצוה ודוחה שבת, אבל שלא בזמנה כגון שנולד בין השמשות, וכן יוצא דופן ואנדרוגינס, ומי שיש לו ב' ערלות, וכן נולד כשהוא מהול מתוך שאנו מסופקים אם אנו צריכים להטיף ממנו דם ברית אם לאוד), כל אילו אין דוחין לא את השבת ולא יום טובה), וצריך לדקדק באשה מקשה מערב שבת אם הוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור בערב שבת אז אין מלין אותו בשבת כי אם מערב שבת, וצריך לשאל לנשים ואם אינן יודעות יש ללכת אחר חזקה צ"ע בס"גו). וקטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא ואז מלין אותו מיד, ואמר שמואל (שבת קל"ז) חלצתו חמה נותנים לו ז' ימים מעת לעתז), ותינוק אדום או ירוק אין מלין אותו עד שיהיה כתאר שאר תינוקותח). ואשה וגוי אין מליןט). המל בשבת כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין שאינם מעכבין ואם פירש חוזר על המעכבין ואין חוזר על שאינם מעכבין, ואיזהו ציצין המעכבין החופה רוב גובהה של עטרהי). מל ולא פרע כאילו לא מל, וקטן המסורבל בבשר רואין אם כשמתקשה נראה מהול אין צריך למולו ואם לא צריךיא). ועושין כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה אספלנית וכמון, אבל מכשירי מילה אין דוחין שבת לא באיסור דבר תורה ולא באיסור דברי סופרים וגם אם אין לו דבר המרפא המילה שנאבדו קודם שמל אין מלין צ"ע בס"גיב), אבל ביום טוב נראה דמלין מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש, אבל אם נימול ואחר כך נתפזרו הסימנין עושין כל צרכו מפני הסכנה, מרחיצין המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת בין הרחצת המילה בין הרחצת כל גופו ואפילו הוחמו בשבתיג), כתוב בהלכות גדולות היכא דאייתי אזמל מערב שבת ונאבד או נפגם שרי למימר לגוי לתקנו או להביא אחר, ורבינו תם הגיה דדווקא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא לאיד). ובפרק ד' דנדרים (דף ל"א) אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה שעה אחת עליה, ועוד שמכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, ועוד שהיא שקולה כנגד כל המצות שנאמר (שמות ל"ד) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על המשפטים האלה. א)0ומכאן משמע דאם הלך אדם ומניח אשתו מעוברת וילדה בן קודם שחזר שעל ג' טובי עיר למיהליה ועליהם לומר למי ימול אותו ומה שעשתה לא כלום הוא ומתנתה אינה מתנה. עכ"ל התוספות פרק קמא דקידושין. [וכשאין האב בעיר רגילים בית דין להעמיד שלושה והגדול שבהן מברך להכניסו ומיהו נהגו העולם שבעל הברית הסנדיקנית [שהוא] הקונפיר"א (קונפירא גבט"ר) מברך להכניסו ושמא היינו משום דהוי שליח בית דין. צ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק]. אין נראה כלל המנהג שנהגו בהרבה מקומות שהאשה נכנסת לבית הכנסת בין האנשים ומלין את התינוק בחיקה ואפילו אם בעלה היה מוהל או אביה או בנה דלאו אורח ארעא לאשה ליקשט בין האנשים ובפני שכינה ועוד שגוזלין לאנשים מצותיהם כי אפילו בעיקר מילה אינה נצטוית למול אף את בנה לכן מי שיש בידו למחות ימחה ותבא עליו ברכה ושלום, עכ"ל התשב"ץ (סי' שצ"ז). ב)0תנו רבנן בפרק קמא דקידושין (דף כ"ט) האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות והאם פטורה מכל אלה, עכ"ל ס"ג. ג)0כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות, ותניא (יבמות ע"ב) מניין שאפילו מילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום שנאמר וביום, עכ"ל ס"ג (עשין סי' כ"ח). ד)0מאחר שרב [אלפס] ורב היי גאון [ורבינו חננאל] אומרים בשיטה אחת אין לסור מדבריהם שבקטן שנולד ושהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בחול ולא בשבת, וזאת השיב רב היי גאון וששאלתם נולד מהול אם צריך להטיף ממנו דם ברית אם לא צריך (להשיב הדבר) בנחת בידים (ומארי) ובמראית עינים ולא בברזל דלא [להזיק] ליה. ואין מברכין על המילה אלא אם כן נראית לו ערלה כבושה, פירוש העור דבוקה בבשר, ורואין ונזהרין האיך מלין אותו אם נראית לו ערלה כבושה ממתינין הרבה ואין חוששין לשמיני שמא יביאיהו לידי סכנה, ע"כ לשון ס"ג (לאוין סי' קי"ו). ה)0אלא נימולין באחד בשבת יום תשיעי שלהן וכן מי שנולד לח' לעיבורה קודם שתגמר ברייתו שהוא כנפל ממנו מפני שאינו חי [אין] דוחה את השבת. תנן במסכת שבת (דף ק"ל) אמר ר' עקיבה מילה שלא בזמנה שאיפשר לעשות מערב שבת אינה דוחה שבת אמר רב הלכה כרבי עקיבה ומוכיח בפרק רבי אליעזר דמילה (דף קל"ג) דמילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב הראשון אבל דוחה יום טוב שיני ובשני יום טוב של ראש השנה אינו דוחה לא יום ראשון ולא יום שני, עכ"ל ס"ג (עשין שם). ו)0מי שנולד בין [השמשות] ספק ביום ספק בלילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא [ספק] שמיני ואם נולד ערב שבת אינו דוחה שבת אלא נימול באחד בשבת שאין דוחין את השבת מספק כדגרסינן בפרק יוצא דופן (נידה דף מ"ב) באחד שבא לפני רבא ושאלו על תינוק צוית, פירוש ששמעו צעקתו, בין השמשות אבל לא נולד עד חשיכה בשבת ואמר ליה רבא ההוא תינוק הוציא ראשו בין השמשות הוה חוץ לפרוזדור ואי לא דהוציא ראשו לא מצוית וכמה (ראיתי) [דאיתיה] במעי אמו [פיו] סתום וטיבורו פתוח והוה נולד בין השמשות והויא ליה ספק מילה שלא בזמנה ולא דוחה שבת, (שאילתות פרשת לך לך). הגה"ה אשה שאינה יכולה לילך מערב שבת בידוע שהוציא ראשו של ולד חוץ לפרוזדור והוה ליה כנולד וא"כ אין מחללין [עליו את השבת אלא מלין] אותו בערב שבת ואע"ג שנולד בשבת כ"כ רבי יהודה גאון ונראין דבריו שלא למולו בשבת אמנם טוב לאחר זמנו ולמולו לאחר שבת מלהקדימו ולמולו בערב שבת, ע"כ הגה"ה. מי שנולד בחודש (חמישי) [השמיני] הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ואין מחללין עליו השבת ואומר בעל הלכות גדולות דלא משכחת בן שמונה ודאי אלא בבתולה שלא נבעלה כי אם יום אחד ומת [בעלה] ביום ההוא אבל עתה אין לסמוך על הטבילה כלל כי שמא מעוברת הייתה מטבילה אחרת או שמא בן ז' הוא. לשון התשב"ץ. ואף אם הוא בן ח' ודאי פוסק ר"י שמותר למולו בשבת ולטלטלו אם אין ריעותא בשערו ובצפרנים כדאיתא פרק הערל (יבמות דף פ') האי בר שבעה הוא ואישתהויי אשתהי, עכ"ל התשב"ץ. אומר התם ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת על כל פנים, עכ"ל ס"ג. כדאמרינן פרק אליעזר דמילה (שבת דף קל"ו) מה נפשך אי בר ז' הוא שפיר קמהיל ואי לא בשרא בעלמא קמחתך, עכ"ל מרדכי. ז)0אחזתו קדחת חמה ונתרפא לו ממתינין לו אחר שהזיע ז' ימים ואחר כן מוהלין אותו [אבל] אם כאבו לו עיניו או כיוצא בהן מיד כשנתרפא מלין אותו, עכ"ל ס"ג. ח)0אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה וכן השיני ומת לא ימול השלישי אלא ממתינין לו עד שיגדל מעט ויתחזק וצריך לזהר בדברים אלו מפני סכנת נפשות, עכ"ל ס"ג. ט)0אמנם אם מל הגוי כבר אין צריך לחזור ולמול או לחתוך מעט כי אם להטיף ממנו דם ברית. כיצד מוהלין חותכין את הערלה כל עור המחפה את העטרה עד שתגלה כל העטרה ואחר כך פורעין את הקרום [הרך] שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואחר כך מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה. ואמר רבא (א"ה ר' פפא) (שבת דף קל"ג) מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמוצץ נותן אספלנות ורטייה וכיוצא בהן. תנו רבנן (שם דף קל"ז) המל אומר בא"י מ"ה אקב"ו על המילה אב הבן אומר בא"י אמ"ה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והעומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים ולמצות. וכשמל אומר בא"י אמ"ה אשר קידש ידיד מבטן חק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו ציוה להציל ידידות שאירנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו ברוך אתה ה' כורת הברית אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו לאמו ויקרא שמו בישראל פלוני בר פלוני ישמח האב ביוצא חלציו ותגל האם בפרי בטנה כאמור (משלי כ"ג) ישמח אביך [ואמך] ותגל יולדתיך ונאמר ואעבור עליך ואראיך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וכופל, וכשיאמר בדמייך חיי ישים באצבעו מן היין בפה הילד, ונאמר (תהילים ק"ה) זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם ונאמר (בראשית כ"א) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציוה אותו אלוקים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו פלוני הקטן גדול יהיה כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים ולמצות. ומברכין הילד ומחלקים שם צדקה ואוכלין הסעודה. י)0[פירוש] (אפילו) אם נשאר מעור הערלה החופה את רוב גובה של העטרה הרי זה ערל כמו שהיה וזה העור הוא ציץ המעכב ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גובהה של עטרה הרי [הוא] ציץ שאינו מעכב. לס"ג. יא)0פירוש חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן שתהיה עטרה גלויה בעת קישוי, עכ"ל ס"ג. יב)0כיצד הרי שלא מצא לו סכין אין עושין סכין בשבת ואין מביאין אותו בשבת ממקום למקום ואפילו מבוי שאינו מעורב [ו]אין מביאין אותו מחצר לחצר ואין ערוב מדבריהם נדחת מפני הבאת סכין הואיל ואפשר להביאו מערב שבת ותדחה המילה ליום התשיעי וכן אין שוחקין לה סמנין ואין (מזמני) [מחמין] לה חמין ואין עושין לה אספלנית ואין טורפין יין ושמן אם לא שחק (כמין) [כמון] מערב שבת לועס (כשבא) [בשיניו] ונותן (לה) [לא] טרף יין ושמן נותן זה לעצמו ונותן זה לעצמו. לשון ס"ג. יג)0וכל שכן [ביום טוב וכ"ש] בראשון שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר מילה בין בחמין שהוחמו בשבת בין הוחמו קודם שבת [ל' אלפסי] אמנם טוב לעשות הכל על ידי גוי וטוב ליזהר מכל דבר מרחיצת חמין של יום ראשון של יום מילה. ותניא (עיין ב"י יור"ד סי' רס"ו) [שני] מוהלין מותרין להיות אחד חותך ואחד פורע בשבת דכל חד וחד עביד פלגא [דמצוה] וכן נהגו, עכ"ל תוספות. יד)0וראייה לטעם שפירשתי בעירובין פרק הדר (דף ס"ז) גבי ההוא דקאמר נימא ליה לגוי וניתי [ליה] אפילו דרך רשות הרבים קאמר דאיכא איסורא דאורייתא, עכ"ל ס"ק. [ופוסק ר"י דדווקא משום מילה דהיא גופא דוחה שבת התירו אמירה לגוי בדבר שאין בו איסור כי אם משום שבות אבל משום מצוה אחרת כגון להביא ספר דרך מבוי או כרמלית אסור לומר לגוי להביאו. מכשירי מילה אפילו בזמנה אין דוחין יום טוב הואיל ואיפשר לעשותה מערב יום טוב אבל שוחקין להם סמנין ביום טוב הואיל וראוי לקדרה וכן נותנין לה יין בשמן, עכ"ל ס"ג].
